בדידות אצל ילדים:
איך עוזרים לילד שמרגיש לבד?

בדידות אצל ילדים היא אחד הדברים שהכי קשה להורים לראות. ילד שחוזר מבית הספר ואומר "אף אחד לא רצה לשחק איתי", "ישבתי לבד בהפסקה" או "אין לי חברים" יכול לשבור להורה את הלב.

אבל לפני שממהרים לפתור, חשוב להבין מה באמת קורה. לפעמים הילד בודד כי הוא ביישן ולא מעז ליזום. לפעמים הוא לא יודע איך להצטרף למשחק. לפעמים הוא מתפרץ, משתלט או מתקשה לוותר, ואז ילדים אחרים מתרחקים ממנו. לפעמים מדובר בדחייה חברתית, חרם או פגיעה ברשת. ולפעמים הילד נמצא עם ילדים, אבל עדיין מרגיש לא שייך.

המטרה אינה "לסדר לו חברים" בכוח. המטרה היא להבין את הדפוס החברתי, להקשיב לכאב, לבנות ביטחון, לתרגל מיומנויות חברתיות ולדעת מתי צריך לערב את בית הספר או גורם מקצועי.

יש הרבה סיבות לכך שילד מרגיש בודד, ולא כולן נראות מבחוץ.

ביישנות והימנעות

ילד ביישן יכול לרצות מאוד חברים, אבל לפחד לפנות, להזמין או להצטרף. הוא מחכה שמישהו יראה אותו, וכשזה לא קורה - הוא מרגיש דחוי. כאן עבודה על ביטחון עצמי ודימוי עצמי יכולה לעזור.

קושי להצטרף למשחק

יש ילדים שלא יודעים איך להיכנס למשחק קיים. הם עומדים ליד, מסתכלים, ואז או מוותרים או נכנסים בצורה לא מותאמת. זה לב העבודה על מיומנויות חברתיות.

אימפולסיביות וקושי לוותר

ילד שרוצה לקבוע הכול, מתפרץ, לא מחכה לתור או מתקשה להפסיד עלול לגרום לילדים אחרים להתרחק, גם אם הכוונה שלו טובה. עבודה על ויסות רגשי מסייעת כאן מאוד.

קושי בקריאת מצבים חברתיים

לפעמים הילד לא מבין מתי בדיחה כבר לא מצחיקה, מתי ילד אחר נעלב, מתי להצטרף ומתי לעצור. ילדים רגישים מאוד עשויים לחוות מצבים חברתיים בעוצמה גבוהה.

דחייה חברתית או חרם

כאשר יש פגיעה חוזרת, הדרה מכוונת, צחוק, קללות, קבוצות וואטסאפ פוגעניות או חרם - זה כבר לא רק קושי חברתי של הילד, אלא מצב שדורש מעורבות מבוגרים. ראו עוד על בריונות וחרם אצל ילדים.

שינויים בחיים

מעבר כיתה, מעבר דירה, גירושין, לידת אח, שינוי מסגרת או תקופה ביטחונית לא יציבה יכולים להשפיע על הביטחון החברתי של הילד.

בדידות יכולה להיות תחושה פנימית: הילד מרגיש לבד, לא שייך או לא נראה. לפעמים זה קורה גם כשיש סביבו ילדים.

דחייה חברתית היא מצב שבו ילדים אחרים לא משתפים אותו, לא מזמינים אותו או מתרחקים ממנו שוב ושוב.

חרם הוא מצב חמור יותר, שבו יש הדרה מכוונת, התארגנות נגד הילד, פגיעה חוזרת, צחוק, השפלה, איומים או פגיעה בקבוצות ובמרחב הדיגיטלי.

כאשר מדובר בחרם או בבריונות, לא מספיק לעבוד רק עם הילד. צריך לערב מבוגרים: מחנכת, יועצת, הנהלה, ולעיתים גם גורמים מקצועיים נוספים. האחריות אינה על הילד "להיות יותר חברותי" כאשר פוגעים בו. אם הילד מתקשה לרכוש חברים באופן כללי, אפשר לקרוא גם על ילד בלי חברים, שמתמקד יותר ביצירת קשרים חדשים.

אימון רגשי לילדים או קבוצה למיומנויות חברתיות יכולים להתאים כאשר הילד מתפקד ביומיום, אך מתקשה ביוזמה חברתית, קריאת מצבים, ביטחון עצמי, ויסות רגשי, דחייה או השתלבות.

בקבוצה הילד יכול לתרגל מצבים חברתיים בזמן אמת: להצטרף למשחק, לבקש תור, לוותר, להתמודד עם הפסד, להגיד שלא נעים לו, להקשיב לאחרים ולזהות איך ההתנהגות שלו משפיעה על ילדים אחרים. גישת מודל הדולפין עוזרת לילד למצוא איזון בין ילד שנכנס חזק מדי למשחק לבין ילד שנמנע ולא מעז ליזום.

חשוב לדייק: קבוצה חברתית אינה פתרון קסם ואינה הבטחה לכך שהילד ימצא חברים מיד. היא יכולה לתת תרגול, שפה וכלים, לצד חיזוק חוסן רגשי והדרכת הורים. אצל מתבגרים, בדידות יכולה להיראות אחרת - אפשר לקרוא על ליווי רגשי לנוער. במקרים של חרם, דיכאון, חרדה חזקה, פגיעה עצמית, טראומה או מצוקה משמעותית - יש לפנות לגורם טיפולי מוסמך.